איך אבו דאבי כל כך עשירה?

הנפט כבסיס – אבל לא כסיפור כולו

עתודות נפט מהגדולות בעולם

אבו דאבי מחזיקה בכ כ 95 אחוז מעתודות הנפט של איחוד האמירויות, וכ 6 עד 7 אחוזים מהעתודות העולמיות. מדובר במאגרי נפט קלים יחסית להפקה, עם עלויות הפקה נמוכות במיוחד בהשוואה למדינות אחרות. המשמעות היא רווחיות גבוהה גם כאשר מחירי הנפט העולמיים יורדים.

ניהול שמרני של ההכנסות

בשונה ממדינות שנשענו על הנפט לצריכה מיידית, אבו דאבי בחרה כבר משנות השבעים במדיניות של חיסכון והשקעה. חלק גדול מההכנסות לא זרם ישירות לשוק המקומי, אלא הופנה לקרנות השקעה ריבוניות, תשתיות, חינוך ופיתוח עתידי.

קרנות העושר – הלב הפיננסי האמיתי של אבו דאבי

רשות ההשקעות של אבו דאבי (Abu Dhabi Investment Authority)

אחת הקרנות הריבוניות הגדולות בעולם, עם היקף נכסים המוערך ביותר מ 800 מיליארד דולר. הקרן משקיעה בנדל"ן, מניות, אג"ח, טכנולוגיה, תשתיות ואנרגיה ירוקה בעשרות מדינות. ההכנסות מההשקעות האלו יוצרות זרם קבוע של כסף שאינו תלוי בנפט.

פיזור סיכונים קיצוני

בניגוד למדינות שמרכזות השקעות בסקטור אחד, אבו דאבי מפזרת השקעות בצורה כמעט אובססיבית. נדל"ן בלונדון וניו יורק, חברות טכנולוגיה בארצות הברית, חקלאות באפריקה, אנרגיה מתחדשת באירופה. כך נוצרה כלכלה עמידה גם לזעזועים גלובליים.

ממשל ריכוזי – יתרון כלכלי מובהק

קבלת החלטות מהירה

באבו דאבי אין פוליטיקה פרלמנטרית מסובכת. ההנהגה המרכזית, ובראשה משפחת אל נהיאן, יכולה להוציא לפועל תוכניות ארוכות טווח בלי מאבקי כוח פנימיים. פרויקטים של עשרות מיליארדי דולרים מאושרים ומבוצעים תוך זמן קצר יחסית.

יציבות שלטונית

היציבות הפוליטית מושכת משקיעים מכל העולם. הון אוהב שקט, ואבו דאבי מספקת תחושת ביטחון כלכלי ומשפטי, כולל מערכת רגולציה ברורה ומדיניות מס כמעט אפסית.

השקעה מסיבית בתשתיות – לא מותרות, אלא מנוע צמיחה

תחבורה, נמלים ותעופה

נמל ח’ליפה (Khalifa Port), שדה התעופה הבינלאומי של אבו דאבי (Abu Dhabi International Airport) והקישוריות הימית והאווירית הפכו את העיר לצומת סחר עולמי. כל תשתית כזו מייצרת מקומות עבודה, הכנסות עקיפות והעצמה כלכלית.

תכנון עירוני ארוך טווח

שכונות שלמות, אזורי עסקים ואיים מלאכותיים נבנו מתוך תפיסה של עשרות שנים קדימה, ולא כתגובה רגעית לביקוש. זה מונע בועות נדל"ן חריפות ושומר על ערך הנכסים.

מעבר חכם לכלכלה מגוונת

תיירות יוקרה ותרבות

אבו דאבי השקיעה סכומי עתק בהפיכתה ליעד תרבותי עולמי. מוזיאון הלובר אבו דאבי (Louvre Abu Dhabi), ארמון קסר אל ואטן (Qasr Al Watan), מסגד שייח' זאיד (Sheikh Zayed Grand Mosque) ופארקי הענק באי יאס (Yas Island) אינם רק אטרקציות – הם מנועי כלכלה שמכניסים מיליארדים.

חינוך, מדע וטכנולוגיה

אוניברסיטאות בינלאומיות, מרכזי מחקר והשקעה בחדשנות טכנולוגית מציבים את אבו דאבי כמרכז ידע אזורי. זו הכנה ברורה לעידן שאחרי הנפט.

מערכת מיסוי כמעט אפסית – מגנט להון עולמי

ללא מס הכנסה אישי

אזרחים ותושבים אינם משלמים מס הכנסה, מה שהופך את אבו דאבי לאחת הסביבות האטרקטיביות ביותר לעובדים בכירים, יזמים ומשקיעים.

מיסוי חברות מתון ומבוקר

גם לאחר הכנסת מס חברות חלקי, הרגולציה נותרה ידידותית מאוד בהשוואה למדינות מערביות. חברות בינלאומיות רואות בעיר בסיס אידיאלי לפעילות אזורית.

תרבות של עושר אחראי

מדיניות רווחה חכמה

אזרחי אבו דאבי נהנים מדיור מסובסד, חינוך חינם, בריאות מתקדמת ומענקים ממשלתיים. מצד שני, המדינה מקפידה לא ליצור תלות מוחלטת, ומעודדת השכלה, יזמות והשתלבות במגזר הציבורי והפרטי.

שמירה על פערים נמוכים

למרות העושר העצום, הפערים החברתיים בקרב האזרחים המקומיים מצומצמים יחסית, מה שתורם ליציבות חברתית וכלכלית.

למה אבו דאבי שונה מערים עשירות אחרות

פחות ראוותנות – יותר אסטרטגיה

בניגוד לדובאי (Dubai), שמתמקדת בראווה, שיווק ואייקונים נוצצים, אבו דאבי פועלת בשקט. פחות כותרות, יותר נכסים. פחות סיכון, יותר עומק כלכלי.

חשיבה של דור קדימה

רוב הפרויקטים בעיר לא נועדו לרווח מיידי אלא ליצירת עוגנים כלכליים לדורות הבאים. זו תפיסה נדירה בעולם המודרני.

העתיד הכלכלי – עושר שממשיך לצמוח

אבו דאבי כבר אינה תלויה בנפט כפי שהייתה בעבר, אך היא ממשיכה להפיק ממנו ערך חכם. במקביל, ההשקעות באנרגיה ירוקה, בינה מלאכותית, חלל וטכנולוגיות מתקדמות מצביעות על כך שהעיר מתכוננת לעשורים הבאים בעוצמה יוצאת דופן. השילוב בין כסף, חזון, יציבות ומשמעת כלכלית הוא הסיבה האמיתית לכך שאבו דאבי נחשבת לאחת הישויות הכלכליות החזקות והבטוחות בעולם.